"אני לא מבינה איך האבקה הזוהרת הגיעה מהווילונות לשטיח," לחשתי לרוני השטיח, בזמן שמיה התרוצצה בסלון החשוך.
"זה בטח סאם," גלגל רוני את קצוותיו, "מאז שחזר מהמכבסה אתמול הוא מתנהג מוזר. בטח פיזר את האבקה בכוונה."
סאם השואב, שבדרך כלל נעלם בשעה הזו למשימותיו המסתוריות, עמד הפעם בפינת הסלון ועקב בדריכות אחרי מיה. היא קיבלה משימה בשיעור מדע – לחקור איך אור משפיע על חומרים שונים.
"אמא!" קראה מיה בהתלהבות, "אני יכולה להשתמש בפנס המיוחד של אבא? זה עם האור האולטרה-סגול?"
דנה הנהנה מהמטבח, "רק תיזהרי, בסדר?"
ברגע שהאור הסגול נפל על רוני השטיח, קפאתי במקומי. אותיות מסתוריות בצבע כחול-ירקרק הופיעו על השטיח, מסודרות בדפוס מדויק.
"וואו!" התפעלה מיה, "זה ממש כמו דיו סתרים!"
"רגע," דנה יצאה מהמטבח מודאגת, "זו לא האבקה המוזרה ההיא שוב? זו שהייתה על הווילונות?"
"לא אמא, זה בטח סתם אבק רגיל," מיה משכה בכתפיה, ממשיכה לצלם את הגילוי שלה בטלפון.
סאם התקרב אליי בחשאי. "סופי, את רואה את זה?" לחש בהתרגשות, "זה אותו כתב כמו על החפץ שנפל לאישה המסתורית במכבסה! זה שגרם לשרה לחייך ככה!"
"שרה מהמכבסה?" דנה ענתה לטלפון שצלצל, "כן, בטח… מה, עכשיו?… אה, אלכס כבר בדרך? אבל…"
"חמש דקות!" צעקה דנה, "מיה, אלכס מגיע לקחת את השטיח לניקוי. משהו דחוף במכבסה."
רוני השטיח רעד. "אם אלכס ינקה אותי, המסר ייעלם! מהר, צריך להבין מה כתוב!"
מיה המשיכה לצלם בשמחה, בלי להבין שהיא מתעדת מסר סודי. אבל לפני שהספקנו לפענח את האותיות המוזרות, הפנס נפל מידיה.
"אופס," היא אמרה, "נגמרה הסוללה."
הדלת צלצלה. אלכס הגיע.
"חכו," סאם ניסה למחות, "עוד לא הבנו מה המסר אומר!"
אבל היה מאוחר מדי. רוני כבר היה מגולגל ועל הדרך למכבסה. לפחות היו לנו את התמונות של מיה…
או שאולי זה בדיוק מה שמישהו רצה שיקרה?
