"בואי כבר תספרי לנו מה קורה!" התחננתי בפני שרה, שעמדה בפתח עם המפתח הזוהר.
שרה חייכה את החיוך המסתורי שלה. "אולי כדאי שתשאלי את סאם? נראה לי שהוא כבר גילה חלק מהתשובות…"
סאם השואב זז באי-נוחות. "טוב, אז… עקבתי אחרי האבקה הזוהרת כבר כמה שבועות. היא הופיעה בכל מיני מקומות – בפארק, במכבסה, אצל לקוחות…"
"ובכל מקום שהיא הופיעה," המשיכה שרה, "הכתמים הכי קשים פשוט… נעלמו."
בדיוק אז נכנסה האישה המסתורית. הפעם, בלי המעיל הארוך.
"תכירו את ד"ר רות כהן," אמרה שרה, "המדענית המבריקה שעזרה לי להמציא את 'אור-נקי'."
"אור… מה?" שאלנו כולנו במקהלה.
"אור-נקי," חייכה ד"ר כהן, "אבקה ירוקה שמגיבה לאור אולטרה-סגול ומפרקת כתמים בצורה ידידותית לסביבה. ניסינו לשמור את זה בסוד עד שנרשום פטנט."
"אז למה השארתן מסרים מוצפנים?" שאל סאם.
שרה צחקה. "אלו לא היו מסרים – אלה היו תוצאות הניסויים! כשהאבקה מגיבה עם כתמים, היא יוצרת דפוסים שעוזרים לנו להבין איך לשפר את הנוסחה."
"ואלכס?" שאלתי.
"הוא עזר לנו עם הניסויים," הסבירה ד"ר כהן, "יש לו תואר בכימיה, הידעתם?"
פתאום הכל התחיל להסתדר – האבקה המסתורית, ההתנהגות החשודה, המחסן הישן (שהתברר כמעבדה מאולתרת)…
"אז עכשיו כולם יכולים להשתמש באור-נקי?" שאל גיגי המגהץ בהתרגשות.
"כמעט," חייכה שרה, "רק צריך…"
אבל לפני שהיא הספיקה לסיים, סאם התפרץ: "רגע! אז מה עם הקופסה הכחולה שראיתי במחסן? זאת שזהרה בצבע אחר לגמרי?"
שרה וד"ר כהן החליפו מבטים. "זה… פרויקט אחר לגמרי," אמרה שרה במהירות.
אבל סאם כבר היה שקוע במחשבות על ההרפתקה הבאה שלו…
